שולחן פורמייקה כתומה
- Michal Levite
- 26 בינו׳ 2023
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 29 בינו׳ 2023
כשאני מקבלת רהיט חדש (ישן) לידיי, דבר ראשון אני מחפשת את הסיפור שמאחוריו.
למי היה שייך, תווית של המפעל ממנו יצא, משהו שיעיד על גילו.
אחר כך בוחנת את החומרים, אם זה עץ, את סוגו, עם לכה או פוליטורה, מה מסתתר מאחורי השכבות.
אבל הכי אני אוהבת הפתעות כמו זאת שהייתה לי כשהסרתי את הפורמייקה מהשולחן ששיפצתי ללקוחה ומתחתיה התגלה פורניר מושלם.
זה סיפור על לקוחה שבאה לשפץ שולחן שהיה שייך לסבתא שלה. שולחן עגול עם פורמייקה כתומה דהויה מלמעלה ורגליים צבועות בלבן, מין סגנון סבנטיז שבחיים לא ניתן היה לנחש מה מסתתר מתחתיו.
הלקוחה אמרה לי: "אני רוצה את השולחן כמו שאני זוכרת אותו אצל סבתא שלי, פורמייקה כתומה ורגליים לבנות".
"טוב" אמרתי לה, חשבתי לעצמי הפורמייקה התקלפה, אני אוריד אותה בזהירות ונדביק אותה מחדש.
ומה אני מגלה מתחת? עבודת פורניר מטורפת שנראית כמו פרח במצב כמעט מושלם.
אבל הסבתא שהייתה בנישואים שניים של בן הזוג שהתאלמן רצתה למחוק כל זכר של הרהיט שהגיע מצ'כוסלובקיה דרך המשפחה של אשתו הראשונה והבחירה שלה בפורמייקה התאימה גם לזה וגם לרוח התקופה של הסבנטיז.
זה היה רהיט ממש מפואר, לפחות בן 100 שנה, והיא אפילו לא ידעה שזה מה שמסתתר מתחת, חשבה שזה סתם שולחן נחמד שהיה של סבתא שלה.
סופו של סיפור בכך שלא עזרו תחנוניי, הלקוחה בעלת השולחן התעקשה שיהיה לה שולחן עם פורמייקה כתומה ורגליים לבנות כמו של סבתא שלה והדבקתי בחזרה את פלטות הפורמייקה הכתומות.
הניצחון הקטן שלי הוא בפס שהשארתי בדופן הפלטה שנותר כמו במקור עם הפורניר החום והנחמה שאולי ככה הפורניר נשמר יותר טוב כמו ממצאים ארכיאולוגיים שקבורים תחת האדמה.
יש משהו מאד חזק בערך של הזיכרון, ועבור מישהו אחד הוא אינו אותו ערך עבור מישהו אחר.
תודה למאיה ופלג הגיסים המהממים שלי שתמיד מתגייסים לעזרה.
Komentarze